והנה הדרך להגיע ל”ועשו לי מקדש” הוא כדרך “ויקחו לי תהומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי”, ופירשו בזה הצדיקים, “מאת כל איש אשר ידבנו לבו”, היינו הדברים שתשוקת לבבו מיוחדת אליהם והם היקרים אצלו מכל יקר, אותם העניינים רצון השם יתברך מיהודי שימסרם לו לתרומה. וזהו …

האדם השני אינו משתמש בשיטה הפונקציונאלית שהומצאה על ידי האדם הראשון, הוא אינו יוצר עולם משלו. במקום זאת הוא רוצה להבין את העולם החי, ה”נתון” שבתוכו הוטל. לפיכך, אין הוא עושה מתימטיזציה של תופעות ואין הוא הופך את הדברים למושגים. הוא עומד מול היקום בכול שפע צבעיו, הודו ושגבו, ולומד להכירו …

איתא בדגל מחנה אפריים בשם הבעל שם טוב הקדוש, זי”ע, על מאמר חז”ל “בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב וכו’”, שהקשה… מדוע אין שומעים את הבת קול, ואם אין שומעים אותה לשם מה היא יוצאת? ומבאר שכל ההתעוררות והרהורי תשובה הפוקדים את יהודי מזמן לזמן, הכל הוא מכח הבת …

וכל איש ישראל מרגיש לפעמים התרוממות, אם בעת התפילה או בשבתות וימים טובים וכך לפעמים בשאר זמנים מרוממים, שבשכל אינו יודע מה לו עתה, ואסור לו לחקור בשעה זו אחר התרוממותו מה לו, כי החקירה בשכל מקלקלת את ההתרוממות… אש קודש, האדמו”ר מפיאסציה, שנת תש”ב

… שעל היהודי לחיות עם ההווה. היינו, שאין הכוונה שיהיה בהוה ויחשוב על עתיד, אלא ימצא לגמרי בהוה, ברגע העכשיו. כי בכל עת שאין יהודי מחובר אל ההוה שלו, נמלט להרהר בעתיד כי בזה מרגיש יותר “כוחי ועוצם ידי”. דהינו, שכיוון ואין לו עתה את מה המבוקש שהוא חפץ בו, …

הכישרון היותר נכבד הוא החידור אל עומק עצמיותנו, וחידור זה, כל מה שידע כמה קלה היא עבודתו, כמה הוא פוגם את הרום האצילי בעמל ויגיעת נפש, כמה להקשיב הוא צריך את התביעה של עדן המנוחה הפנימית, כמידה זו יגדל התוכן הגאוני שביצירה, וזיקי קודש יתחילו את התנוצצותם על כל החיים …

והדרך הזאת היא האחרונה שבדרכים הנשגבות וגובלת עם השגת ההתגלות. וההתבודדות החיצונית כמוה כמסע, וההתבודדות הפנימית תחלתה מסע וסופה השגה, ומשלים כנגד כולם. @ מתוך ספר המספיק לעובדי ה’, רבי אברהם בן רמב”ם

…אמרו חכמים, שעל האדם להתלמד מן טבע הצבי… וטבע הצבי הוא, בעת שהציד רודף אחריו להשיגו, בורח הוא ממנו אל היער, ורץ בתוכו להמלט על נפשו, ולפי שיודע שענפי האילנות מפריעים אותו על דרכו, כי יסתבך בהם בקרניו המפוצלות, לכן מייד כשנכנס אל היער, שובר מקודם את קרניו באילן, ואחר …

וכבר נצטיונו על ענין ההתבוננות: א. “והיו הדברים האלה על לבבכם”: שזהו ענין ההתבוננות ואגדת מוסר וחכמה שהוא הערת השכל. ב. “ושמתם את דברי אלה על לבבכם”: שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שזהו מה שנצטוה על ההתבוננות היטב עד שיכנסו הדברים חקוק על לבו ועל נפשו. ג. …”ועתה ישראל מה …

לפעמים קורה שיש לאנשים פנימית מלהיבה, אבל אז הם הופכים אותה לאידיאולוגיה. ההבנה נעצרת היכן שהיא, ומאבדת את חיותה הפנימית. היא הופכת להיות נוסחה מקובעת, סטאטית, או חיקוי של מה שנעשה אתמול. ברגע שאין אמת, אין חיים. החיים תלויים במידת התנועה בחידוש. במקום שיש חיים, שם הקב”ה נוכח ומתגלה. @ …