סוכות כמדיטציה אנושית מנחמת

כמה קל לכתוב על עבודת יום כיפור, על תהליכי ההתבוננות שיש לעשות באותו היום בו אנו מתנתקים מהעולם ומתייחדים בעבודת הקודש של יום הכיפור. אלא שיש להודות על האמת, שברגע שנכנסנו ליום כיפור, יחד איתנו נכנס גם הההרגל המרגיז שעושה אותנו מי שאנחנו. יש אלו שלא הרגישו ולו לרגע אחד את תודעת יום הכיפור, יש שהצליחו להחזיק בתודעה עליונה זו למספר דקות או שעות, ויש שאפילו הצליחו להתעלות לתודעת המלאכים לכל יום הקודש. אלא שאחרי כל שבת ישנו מוצאי שבת, וכולנו נאלצים לחזור לאנושיותנו לאחר יום כיפור: לאכול, להרגיש ולהשתוקק. לכן כמה נוראה היא תחושת האנושיות וחוסר השלמות הנובעת מהכישלון של האדם להתחבר, להחזיק ולהישאר בתודעת הקודש שישנה במוצאי יום כיפור.

לשמחתנו, מייד לאחר יום כיפור באה הנחמה של חג הסוכות. בניגוד לדרישה הלא אנושית שמציב יום הכיפור, חג הסוכות מבקש מאיתנו להיות אנושיים: להיכנס לסוכה כדי לאכול, כדי לישון ופשוט כדי להיות שאנו. אין בחג הסוכות דרישה להיות אדם שונה, להדחיק או להעצים חלקים באישיות, אלא פשוט להיות אנושי כפי שהוא.

גם מצוות חג הסוכות, אינם אלא חגיגה של האי שלמות האנושית: אנו נוטלים את ארבעת המינים, ארבעה צמחים שיקמלו בעוד ימים מספר, צמחים שיפים ככול שיהיו, נתונים לפגמים של הזמן והטבע. אנו יוצאים לסוכה בה אין ברירה אלא להרגיש את חילופי האור והחושך, את חום הצהריים וצינת הלילה. הדפנות ובעיקר הסכך צרכים להיות עראיים, בדיוק כמו קיומו של האדם בעולם. צרכים להיות פרוצים ונתונים להשפעות של הסביבה, בדיוק כמו האדם שמהגדרתו כאנושי מושפע ללא הפסקה.

לכן דווקא חג סוכות הוא הזמן בו אנו מצווים לשמוח, כי אז אנו מתקבלים בדיוק כפי שאנו. גדול הצדיקים מקיים בשנתו את מצוות הסוכה בדיוק כמו הפשוט שבאנשים, שניהם פשוט הווים בסוכה. וזה כל מה שנדרש מאיתנו בעולם, לפעול כפי שאנו. הרי התורה לא נתנה למלאכי השרת, אלא דווקא לאלו שמתמודדים, מתעלים ונופלים, משתוקקים ומשתנים. רק הם אילו שיכולים להיכנס לסוכה הזמנית.

לכן אין דבר משמח מעבודת ההתבוננות של האדם בסוכות. בה הוא עוצר רגע לפני שהוא מתעטף בציצית כדי להרגיש את הקדושה עוטפת אותו. עוצר רגע לפני שהוא נכנס לסוכה כדי להרגיש את הקדושה עוטפת את כולו, על כל החסרונות והפגמים שלו. ועוצר רגע לפני שמנענע את ארבעת המינים, כדי לחוש כיצד דווקא מתוך אנושיותו, הוא זה שיכול להשתמש בארעיות הקיימת בעולם כדי להתרומם לכיוון הסכך העוטף את האדם מלמעלה.

זו עבודת הארעיות וזו המדיטציה היהודית שמלווה אותי בחג הסוכות, מעניקה לי נחמה אדירה ושמחת חג שלמה, בכל חוסר השלמות שבה.

חג שמח.

הזמנה להגיב ולהאיר
מדיטציה יהודית בפרשה ובזמן
התעטפות בסוכה

אחד המדרשים המפורסמים ביותר, הקשור לארבעת המינים, הוא היחוס של המינים לסוגים שונים של בני אדם: בעל התורה ומעשים, בעל המעשים בלבד, בעל התורה בלבד והערום משניהם. מפורסם שבחג סוכות, אנו אוגדים את כל בני האדם ביחד, ובאחדות ובהתחברות אנו נכנסים לסוכה ומתקרבים ועובדים את האל. אלא שמלבד המימד הלאומי …

מדיטציה יהודית
עבודת יום כיפור

יום הדין אינו מיוחד ליום כיפור, שכן אנו דנים בכל רגע ורגע. אנחנו שופטים אנשים בכל פעם שנפגשים, שופטים סיטואציות בכל רגע ורגע ובעיקר שופטים את עצמנו ללא הפסקה. אלא שהקריטריונים של אותו המשפט די מפוקפקים. הסטנדרטים לפיהם אנו שופטים במהלך כל השנה הם תוצר הבלילה של התודעה. תוצר של …

מדיטציה יהודית בפרשה ובזמן
לפני שבאים לדון

בפרשת כי תצא מופיע אחת ההלכות הקשות המציגות מציאות מזעזעת: מצב בו מגיעים שני ההורים לבית הדין וטוענים שבנם יצא משליטה עד חוסר תקווה. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא ההדרכות שהגיעו עם ההלכה הזו, מסבירות שבשביל להגיע למצב שכזה, הבן צריך לאכול כמויות מוקצנות …