והיה על־אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל־הקדש לפני ה׳ ובצאתו ולא ימות
והרמונים היו מקיפים את הפעמונים מכל צד, אין קולם נשמע כל כך לאחרים, כי גוף הרמונים ארוג מחוטין שזורין והוא רך המעכב את הקול מלהשמע לאחרים, ולכהן הגדול עצמו הנושא אותם כמעט שלא ישמע רק קול נמוך, ודי לו בקול כזה שאינו רק להתעורר בנפשו מהם.
כי לגודל מעלת הכהן הגדול… לכן נתוסף לו מזכרת על ידי חוש השמיעה על המזכרת שע”י חוש הראייה, כי על ידי שמיעתו קול הפעמונים שבמעיל יתעורר לתת דעתו ולבו … ולא בלבד בהיותו בקדש לעבודה, כי גם בצאתו מן הקדש אל ביתו ובקרב חוצות, יצלצלו הפעמונים בקול לאזניו להזכירהו…
מתוך הכתב והקבלה לרבי יעקב צבי מקלנבורג
אין תגובות