פרשות השבוע אותם עברנו מציגות את חוש הריח כבעל תכונות עמוקות ויחודיות מעבר לשאר החושים. בפרשה הראשונה, פרשת בראשית, נכתב: ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים, ונחמד העץ להשכיל, ותקח מפריו, ותאכל ותתן גם לאישה עמה, ויאכל כדי לדעת האם דבר ראוי למאכל צריך לאכול אותו, …

יש דברים שנראים מוזר בכל פעם מחדש, ואחד המפורסמים שבהם הוא האותיות הקטנות במחזורים או בסידורים ישנים, שם לפעמים כתוב “יאמר בשמחה עצומה”, או “כאן בוכים”. כשרואים את אותם האותיות הקטנות עולה התחושה שמדובר בהצגה אחת גדולה, שלא קיים כל קשר בינה לבין רגשות אמיתיים. אבל לפני שאנחנו שואלים ומקשים …

אחת המטרות המרכזיות שלי בתרגול המדיטציה הוא להכיר את שלל הרעשים השונים המהדהדים בתודעה. כך במקום שאמצא את עצמו מאמין לכל הלך רוח, אדע להבדיל בין רצון הנובע מצורך אמיתי, לבין רצון הנובע מהשתוקקות. הדוגמה המפורסמת ביותר לפער הזה הוא ברגע פתיחת המקרר: האם פתחתי את המקרר כי אני באמת …

ישנו מתח מובנה ביהדות בין הצורך לצייר ציור בנפש לבין השאיפה לראות את הדברים כפי שהם. כפי שכתבתי במקום אחר, הבודהיזם במקורו הינו ניסיון לשחרר את הנפש מהציורים המשעבדים את התודעה, ולכן בהכרח מסמאים את העיניים וגורמים לסבל. שלושות הגורמים לסבל הינם ההאחזות, ההמנעות והבורות. כלומר הדמיון הגורם לציפיה ותשוקה, …

ישנם פרשיות פשוטות שאם מדקדקים בדינמיקה המסתתרת מאחרי המילים, מגלים גישה מסעירה הפועלת בכיוון מאתגר ומסוכן, ולכן שונה לחלוטין מהמקובל. דוגמה שכזו צצה בפרשת שופטים, כשנכתב הציווי להקשיב לנביא: נביא מקרבך מאחיך כמני, יקים לך ה’ אלהיך: אליו, תשמעון… והיה, האיש אשר לֹא ישמע אל דברי, אשר ידבר, בשמי אנכי, אדרש …

נכון, רעיון זה נכתב באיחור של מספר שבועות, אבל הוא כל כך בהיר שראוי שיכתב גם לאחר זמנו. יש מעט דוגמאות ברורות של אנשים מוארים, שהמבט הצלול והמואר שלהם זיכה אותם ביכולת לשמוע את דבר ה’. ויש עוד מקרים מועטים מזה בהם מתואר כיצד הם אבדו את אותה הראיה הבהירה, …

לפעמים הכותרת מסגירה את השורה התחתונה, אבל קל מאוד למצוא כיצד ההקשבה וההתמדה הינם המסר המרכזי בפרשת פנחס. הפרשה מתחילה בסערה דרמטית של מעשה הקנאות של פנחס, ומסתיימת בסערה דרמטית במעשה הקנאות של אליהו בהר הכרמל. בין שני מעשים ההירואים האילו, נמצאת שאלה מוזרה: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה’ לֵאמֹר: יִפְקֹד …

ישנה מחלוקת מפורסמת בגמרא בערובין, בה חולקים שמאי והלל האם נוח לו לאדם שנברא, או שעדיף היה שלא להמשיך להשתתף במעגל הסמסרה, כלומר שלא להוולד. הכרעת הגמרא היא: נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו הנעם אלימלך בפרשת בחוקותי תוהה על התשובה המוזרה, שנראת …

ישנו תיאור מפורסם על מקרה בו הגיע התלמיד בהתלהבות למאסטר, ובישר לו שהוא זכה בחווית הארה. “נו”, ענה המאסטר, “בסך הכל עוד חוויה”, קבע ושלח את התלמיד חזרה להמשיך לעשות מדיטציה. לעומת זה נתקלתי באחד מספרי החסידות בתפילה, שאתרגם אותה לנוסח מודרני: יהיה רצון שלא אפקפק באמיתות החוויה, שלא אשבר מהירידה ושאזכה …

לפעמים קורה שהאדם נתקל בדבר שמשליך אותו בבת אחת למימד אחד, מקנה תודעה שונה שמפארת את כל הקיום והיומיום. חוויה שכזו התרחשה השבת, כשנתקלתי בביטוי “לדמות צורה ליוצרה”, ביטוי המסכם בצורה נפלאה את אחת משיטות המדיטציה היהודית המפוארות ביותר קיימות, שיטה שקבלה אישור אקדמי, נמצאת בשימוש מעשי ברחבי העולם, ושניתן לקחת …