כל חרדה מטילה חטא מיוחד על הנפש, שאינו מסתלק כי אם על ידי התשובה, ולפי עמקה של התשובה – החרדה עצמה מתהפכת לבטחון ואומץ לבב. והרושם של החטא הבא מצד החרדה אפשר להכירו: בין בשרטוטי הפנים, בין בתנועות, בין בקול, בין בהנהגה, בין בכתב היד, בין בסגנון הלשון בדבור, וביותר …

באחד ממעגלי השיח עלתה השאלה: מה עושים עם אותם דחפים שוודאי לא נמצאים בצד החיובי. השיחה התחילה ביחס לספרי המוסר המקובלים, המונים מידה אחר מידה, ולכל אחת מהם ממפים עצות כיצד לרסן, לכוון או לבלום את ההתפרצות החיצונית מעל פני השטח. נראה שלא היה חולק על כך שכיום יש לחפש …

יש דברים שנראים מוזר בכל פעם מחדש, ואחד המפורסמים שבהם הוא האותיות הקטנות במחזורים או בסידורים ישנים, שם לפעמים כתוב “יאמר בשמחה עצומה”, או “כאן בוכים”. כשרואים את אותם האותיות הקטנות עולה התחושה שמדובר בהצגה אחת גדולה, שלא קיים כל קשר בינה לבין רגשות אמיתיים. אבל לפני שאנחנו שואלים ומקשים …

ישנו מתח מובנה ביהדות בין הצורך לצייר ציור בנפש לבין השאיפה לראות את הדברים כפי שהם. כפי שכתבתי במקום אחר, הבודהיזם במקורו הינו ניסיון לשחרר את הנפש מהציורים המשעבדים את התודעה, ולכן בהכרח מסמאים את העיניים וגורמים לסבל. שלושות הגורמים לסבל הינם ההאחזות, ההמנעות והבורות. כלומר הדמיון הגורם לציפיה ותשוקה, …

הפוסט עבר לכאן

הפוסט לא ברעש ה׳ על פרשת פנחס עבר לכאן.

לא יהיה מדויק לומר ש”האופי של המסורת היהודית, מביט באדישות לחוויה הרוחנית”… היהדות מחייבת ומצווה על חיים מלאים, ותובעת גם את אהבת ויראת ה’ – עולם מלא של רגש דתי. אבל אתה בהחלט תהיה צודק אם תתחום את המשפט הזה למסורת היהודית בזמן הגלות. היא באמת הזניחה את העניין. בלית …

מה שאין היהודי חוקר אחר העתידות, אין זה רק שאינו הולך לקוסמים ויודעי עתידות – אלא היושב בדד ומרגיש חוסר שקט כי העתיד אינו ידוע לו, גם זה חקירה אחר עתידות. עיקר הדרגה היא התייחדות עם רגע ההוה, להרגיע את ההוה, מה שמרגיש וחי עכשיו ממש, כפי שהוא עתה. “אל …

בדרך כלל, בכל חג שבועות, אני משתדל לבחור נושא להגות בו, דבר שמכניס אדרנלין ללימוד כך שקשה להירדם בלילה, וממקד ומגדיר מטרה. עוד בתחילת הלילה פגשתי ידיד והחלפנו רעיונות. הוא סיפר שהוא מנסה לברר את הבעיה בלקפוץ מדרגה, כלומר בניסיון לפעול מבמדרגה גבוהה מזו שבה אתה נמצא, ואני סיפרתי לו …

ישנה מחלוקת מפורסמת בגמרא בערובין, בה חולקים שמאי והלל האם נוח לו לאדם שנברא, או שעדיף היה שלא להמשיך להשתתף במעגל הסמסרה, כלומר שלא להוולד. הכרעת הגמרא היא: נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו הנעם אלימלך בפרשת בחוקותי תוהה על התשובה המוזרה, שנראת …