חירות מסבל היא זכות מולדת

אני מדברת עם מי שמולי, לא עם זו שאצלי בראש, לא עם מי שהיא היתה אתמול או בכל רגע אחר. אלא עם זו שמולי. מי היית ללא הסיפור שאת מספרת לעצמך? מי או מה היית ללא הסיפור? בהירות יקרה ומתרחבת שלעולם לא נתקעת או נעצרת. חירות היא זכות מלידה, חירות מסבל היא זכות מולדת. @ ביירון קייטי בהרצאה…

בין הנבואה להראה

במרחק בין הנבואה להארה, רב הדומה מהשונה. שניהם בנויים על חוויה צלולה של המציאות, בה ה"אני" אינו נוכח אלא מהווה מציאות צלולה שמאפשרת להוויה להשתקף ולהקרין דרכה. אלא שבין הנבואה להארה ישנו הבדל תהומי, שבעוד ההארה רואה את המציאות, הנבואה שומעת אותה. ההארה מביטה במציאות הנוכחת ברגע זה, שהרי אין הראיה אלא תמונה קפואה של המציאות...

המגמה האחרונה בחיים היא ההארה

המגמה האחרונה בחיים היא ההארה. ההארה היא חטיבה עליונה, שאין בה כלום מהחולשה שבמוסר. ההאררה איננה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל, על כל הסביבה, על כל העולם, על כל ההויה....

להשתחרר מהמסורת הזאת

האדם הטבעי אינו דתי, אתיאיסט או אגנוסטיקן. הוא פשוט מה שהוא. התנועה שנוצרה על ידי המורשת האנושית, זו המשתדלת להפוך אותך למשהו אחר ממה שאתה, מסתיימת, ומה שהינך באמת מתחיל לבטא את עצמו בדרכו שלו, ללא הפרעה, ללא מוגבלות, ללא נטל העבר של כלל האנושות. לחברה אין כל תועלת באדם כזה, נהפוך הוא, הוא מהווה...

הדרשה על חוף המבטחים שבתוכנו

כל הדברים שמתגלים, מתקיימים ומושפעים מדברים אחרים – במילים אחרות, כל הדברים המורכבים – נוהגים לפי כלל הארעיות ובסופו של דבר הם נעלמים. הם אינם יכולים להתקיים לנצח, בלי שיום אחד יעלמו. כל היקר לנו והקרוב לליבנו היום, אין מנוס מהצורך לשומטו ולהפרד ממנו בעתיד. בעוד זמן לא רב, גם אני אעזוב אתכם ואעבור מן...

האימון מחלחל פנימה

איננו יכולים לצפות לכך שתמיד נצליח לתפוס את עצמנו ברגע ההיסחפות לתגובה המותנית שלנו. אבל כשאנחנו מתחילים לתפוס את עצמנו לעיתים קרובות יותר ולשבש את דפוסי ההרגלים שלנו, אנחנו יודעים שאימון הבודהיצ'יטה מחלחל פנימה. תשוקותנו לעזור – לא רק לעצמנו אלא לכל היצורים החיים – צומחת לאטה.